נושאים נבחרים בעיצוב עירוני

הגשה מסכמת - פרויקט שכונת ה'שומר'

2008-05-05T12:21:00.000-07:00

התרשמות שלישית - שכונת ה'שומר'

2008-05-03T16:25:00.000-07:00

נושא התרגיל: משהו מנץ

במהלך הסיורים בשכונה ראיתי ילדים ה'ממציאים' לעצמם מקומות משחק. קיים חוסר בשכונה בשטחים פתוחים לשימוש הציבור, עובדה בעלת השפעה רבה על ילדי השכונה.

הילדים מצואים להם מקומות משחק אלטרנטיבים ומשתמשים באזורי המעבר המדורגים, במדרכות ובמבנים הנטושים.

תופעה שהולכת וגוברת משום שמספר הילדים בשכונה גודל ועדיין אין מענה עבור ילדי השכונה בצורת מקומות משחק ומפגש.

התרשמות שניה - שכונת ה'שומר'

2008-05-03T16:06:00.000-07:00

נושא התרגיל: חי, גוסס, מת ובתהליך התחדשות:

בשכונה קיים מתנ"ס ששופץ והופעל מחדש לפני מספר שנים. המקום הינו עבור הילדים ובני הנוער של השכונה. במקום גם קיים גן ילדים חדש וזאת תודות לקבוצת פעילות אשר עובדת מול העירייה, בשיתוף עם עמותת שתיל, בנושאים רבים אשר פוגעים בילדי השכונה.

האזור היחידי הקיים בשכונה כשטח פתוח לטובת הציבור.

בלב השכונה נבנה כביש חדש רחב. הכביש מראה את אשר צופה העירייה עבור השכונה. המסמר אחרון.

קיימים בשכונה מבנים רבים נטושים. חלק מסוכנים לציבור ולא ניתן לעשות בהם שימוש אך משום מה לא הורסים אותם. בינתיים עומדים מבנים אלה מתים בשכונה. אותם מבנים משמשים לרוב כתחנות סמים ושעות היום גם כמקום משחק לילדים.

התרשמות ראשונה - שכונת ה'שומר'

2008-05-03T15:33:00.000-07:00

בלט מאוד עם הכניסה לשכונה הוא הקושי במציאתה. בשביל להיכנס עם רכב נאלצתי לעבור באין כניסה. מאוחר יותר אחד התושבים אמר לי שמבחינת כולם אני יכולה לקחת את השלט הביתה ולעטר את חדרי בו.

ברגע הראשון היה ברור כי הרבה מבנים בשכונה הם נטושים. גם התושבים העידו שמי שנשאר לרוב חייב ולא עושה זאת מתוך רצון עז לגור בשכונה. במהלך הסיור אנשים הרגישו מאוד נוח לגשת אליי ושאול מי אני ומה אני עושה בשכונה. כל אחד הציג את הבעיות כפי שהן נראות מנקודת מבטו וכן בעיות פרטניות של כל מבנה ספציפי.

למרות ההזנחה בשכונה, המבנים הישנים מעידים על אופיה הישן. המבנים העתיקים היפים גורמים להבין כי לא תמיד הייתה זו שכונה נכשלת וחלשה.

אחרי מספר דקות שטיילתי בשכונה הגעתי לאתר סלילת הכביש. הכביש הינו דו נתיבי ודו מסלולי וחותך את השכונה כולה לכל אורכה. הכביש הוא חסר כל פרופורציה או קשר כולשהו לשכונה הקיימת. אף היו מספר מבנים שנהרסו על מנת לאפשר את בניית הכביש. אותם תושבים קיבלו פיצויים ועזבו את השכונה.

חלק מהתושבים סיפרו כי ביקשו להזיז את תווי הכביש כך שגם בתיהם יהרסו והם יוכלו לצאת מהשכונה למקום אחר.

בלטו הקונטרסטים הקיימים בשכונה. המקום מתאפיין בניגודיות מופלאה. קני מידה שונים לחלוטין שמתאחדים לכדי מרקם אחד, הזנחה ומבנים נטושים לעומת גן ילדים חדש ויפה ומתנ"ס לילדים ובני נוער וכו'.

הכי בלטו לי לעין בזמן הטיול באזור היו ה'סמטאות' האינטימיות שבין המבנים, חלקן מדורגות ובצידיהן ירק. מאוחר יותר למדתי שאותם מקומות משמשים כנקודות סמים לסחר ושימוש.

מצוקת התושבים במקום היא גדולה וברורה לכל מסתכל מהצד אך בצד אותו כאב גלום בשכונה פוטנציאל גדול שיוכל לשמש את התושבים כמנוף לשיקום ומיתוג השכונה (מיתוג השכונה מול הכביש החדש שיעבור במקום).

הצגת נושא - בטחון אישי והסתגרות

2008-05-03T14:24:00.000-07:00

Space Syntax - ביקורת

2008-04-23T10:40:00.001-07:00

The Image of the City (1960) – Kevin A. Lynch

2008-04-23T06:55:00.000-07:00

ספרו של לינץ' "the Image of the City" אשר התפרסם בשנת 1960, מתאר את תוצאותיו של מחקר ממושך אשר ערך בשלוש ערים שונות בעולם: לוס אנג'לס, בוסטון וג'רזי סיטי.
לינץ' התייחס לעיר כטקסט ועל מנת שיוכל לקרוא את הטקסט בבהירות ביצע חקירות מדעיות ואמפיריות ומתוכם הוציא כלים אשר שימשו תיאוריה חדשה לתפיסת העיר על פי תושביה. לינץ' חקר את התנהלות האנשים במרחב והציע גישה חדשה להתייחסות האנשים ויכולת תפיסתם את המרחב העירוני כמכלול המורכב מרכיבים שונים.
המחקר מבסס תוצאות בהתפתחות המושג קריאות עירונית בהתבסס על תפיסתם המנטאלית של אנשים. מחקר זה נותן במה למדע חדש של תפיסה אנושית והתנהלות עירונית.
התעסקותו המרכזית של לינץ' הינה "תמונת הסביבה" אשר מייצר אדם בראשו.

איך האדם ממקם עצמו בתוך העיר, מוצא את דרכו ויודע לאפיין את סביבתו.
על מנת שנוכל למקם את עצמנו בתוך העיר עלינו לייצר תמונה מעובדת של כל אזור.
כל "תמונה" כזו מכילה בתוכה :
· הכרה וזיהוי של ייחודיות או אחדות בתוך העיר כולה כמכלול.
· הכרה וזיהוי של קשרים בין חללים עירוניים או דפוסים ותבניות עירוניים של חלקים שונים של העיר.
· המשמעות הפרקטית והרגשית אשר נוצרת אצלנו בתור תושבי העיר.

לינץ' מבסס מושג חדש – קריאות עירונית. קריאות הינה מונח המתאר את הקלות בה אנשים מבינים ותופסים את תכנית או סידור המקום. על ידי השאלונים והסקרים, לינץ' מגדיר שיטה בה ניתן לנתח קריאות של מקום ואף לתכנן על פיה וליצור מקומות קריאים ונוחים. שיטה זו מורכבת מחמישה אלמנטים:

Paths:
דרכים ונתיבים מוכרים. בעיר ישנה רשת נתיבים ראשית אליה מתחברת רשת נתיבי תנועה משניים (שכונות).

Districts:
אזורים בעלי ייחודיות משלהם, הומוגניות פנימית שניתן לחוש בה ולתפוס אותה כמאפיין של המקום. העיר בנויה מרכיבים של שכונות, אזורים, מחוזות.

Edges: קוים מחלקים בין מחוזות, אזורים שונים בעיר. סיומת של אזור הינה הקצה, הגבול של אותו חלק בעיר. לאזורים מסוימים אין קצוות או גבולות מוגדרים אך במשך הזמן התחדדו הגבולות או התמזגו.

Landmarks:
נקודת התייחסות במרחב. מאפייניה הויזואליים הבולטים של העיר הינם נקודות הציון בתוכה. ישנן נקודות ציון גבוהות וגדולות אשר נצפות ממרחקים גדולים. ישנן נקודות ציון קטנות אותן ניתן לראות אך ורק ממרחק קטן (לדוגמא עץ בכיכר עירונית או שעון רחוב). נקודות ציון אלו, כולן, הינן אלמנט חשוב בתוך המרקם העירוני המורכב. הן עוזרות לאנשים להתמצא במרחב, למקם עצמם בתוך העיר ובזיהוי האזור.

Nodes:
מוקדי משיכה ופעילות בתוך העיר. סוג של נקודת ציון אך נבדלת מציון הדרך בשל תכונת הפונקציה האקטיבית אותה מכילה.

לינץ' עושה שימוש בסימונים גרפיים על מנת לקשר מושגים אבסטרקטיים של מבנה עירוני עם חווית התפיסה האנושית של העיר. גישה חדשנית זו נותנת למתכננים כלי חדש נוסף לתכנון ומשחררת אותם מהנוקשות הפיזית של התכניות הכוללות.

Le Corbusier - The Radiant City

2008-04-22T11:57:00.000-07:00

העיר של סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 הינה בתהליך מתמיד של שינוי. המהפכה התעשייתית הביאה לנהירה המונית של פועלים אל העיר והמכונית כבשה את רחובות העיר. אותו מרקם של העיר ההיסטורית אינו עומד בדרישות המציאות. תנאי המחייה בעיר יורדים והצפיפות הולכת וגדלה.
לה קורביזיה מנסה על ידי תכנון העיר האוטופית להביא לפתרון תחלואיה של העיר. סדר חדש של העיר ייצר סדר חדש לחברה ובכך ייעל אותה ויביא למצב של הרמוניה. העיר ההיסטורית אינה מספקת עוד את צרכי התושבים ובכדי לעשות זאת יש לייצר עיר מודרנית חדשה.
בשנת 1922 הציג לה קורביזיה את תכניתו "the contemporary city" – עבור 3 מיליון תושבים. העיר כולה חולקה ע"י גריד, כאשר ה'קישוט' המרכזי, העיקרי של התכנית היו גורדי השחקים שהתנשאו לגובה של 60 קומות. תכנית גורדי השחקים הייתה דמוית צלב והחומרים מהם היו אמורים להבנות הינם פלדה וזכוכית. אזור גורדי השחקים אכלס הן את המשרדים והן את המגורים עבור התושבים העשירים - האליטה. המבנים מוקמו בתוך מה שנראה כפארק – אזור ירוק גדול כאשר במרכזם עמד מרכז תחבורה גדול אשר כלל, במפלסים שונים, תחנות אוטובוסים ורכבות וצמתים של כבישים מהירים. מעל כל אלו מוקם שדה תעופה. היה זה ליבה של העיר והמוח גם יחד. המקום בו המהירות שלטה היה המקום בו היה החופש לסחור, לקנות, להיות. מתוך מרכז זה נוהלה העיר כולה. תושבי המרכז היו התעשיינים אשר התוו את חיי הייצור בעיר ובכך ניהלו אותה. העיר למעשה התנהלה כמפעל לכל דבר.
לה קורביזיה הפריד את תנועת הולכי הרגל מתנועת הרכבים. בעיר האוטופית החדשה הוא הילל את הרכב כאמצעי תחבורה.
במרחק מגורדי השחקים היו ממוקמים מבני מגורים עבור הפועלים. מבני המגורים היו מרובי קומות ובצורת זיג-זג. הם 'הונחו' בתוך רקע ירוק והיו רחוקים מהרחוב.
בתכניתו העיר ההיסטורית נהרסה לטובת העיר החדשה והסדר החדש. העיר ההיסטורית אינה טובה יותר וצריכה לפנות מקום לטובת העיר המודרנית – העיר האוטופית שיש ביכולתה לספק את צרכי התושבים.
לה קורביזיה בנה את התכנית על ערכים של יעילות וחסכון, ערכים של קפיטאליזם שיביאו לסדר חדש בחברה. הוא האמין כי אותם ערכים יהפכו את החברה לסביבה יעילה עם סטנדרטים גבוהים יותר לחיים ומגורים בכל המישורים הסוציו-כלכליים. תכנית זו נתקלה בביקורת גדולה מצד פוליטיקאים ותעשיינים למרות אהדתם לערכי הקפיטאליזם שהם יסודות התכנית. למרות הביקורת שספגה התכנית, היא עוררה דיון בנוגע להתמודדות עם התנאים הצפופים והמלוכלכים שהיו מנת חלקה של העיר.
בשנות ה-30 מצטרף לה קורביזיה לתנועות הסינדיקציות. תנועות אלו למעשה היו ארגוני העובדים אשר נציגיהם במועצה הארצית קיבלו החלטות בנוגע לוויסות התוצר התעשייתי ותנאי העובדים. מטרתם הייתה להביא לשיפור בתנאי העובדים ובכך ליצר פתרון לחלק מבעיות העיר. לה קורביזיה ראה בסינדיקציה את הקפיטליזם ולכן היוותה סדר והרמוניה שיביאו לייעול חברתי ותעשייתי.
באותה התקופה הרחיב לה קורביזיה את רעיונותיו האורבנים ויצר את תכנית העיר הקורנת (1935). ההבדל המשמעותי ביותר בין שתי התכניות הוא נטישת הריבוד החברתי לטובת נוחות היחידה המשפחתית. מגורים ניתנים בהתבסס על גודל המשפחה ולא על פי מעמד סוציו-כלכלי. התכנית מהללת את החירות והכבוד לפועלים.
התכנית דומה מאוד לקודמתה (The contemporary city) וגם היא מנקה לחלוטין את העיר ההיסטורית ונופיה ובונה מחדש את העיר כמודל ליעילות תעשייתית מודרנית. בעיר הקורנת לעומת קודמתה, החיים האורבנים סובבים סביב יחידת המגורים.
אותן יחידות היו עבור כלל האוכלוסייה והתבססו על צרכי כל משפחה אינדיבידואלית. כניסת אור שמש ואוויר היו כחלק מעיצוב כל דירה. כל מבנה – יחידת מגורים, התנשא לגובה של כ- 50 מ' ואכלס כ- 2700 תושבים (לכל תושב – 14 מ"ר). כל מבנה בנוי על עמודים – פילוטיס, כ-5 מ' מעל הקרקע. לה קורביזיה שחרר את הקרקע לטובת התושבים והטבע. בתוך יחידות המגורים. בתוך מבני יחידות המגורים, יצר לה קורביזיה רחובות ורטיקאליים וגשרים בין יחידות שונות. כל זאת מעל הקרקע על מנת לשחררה.
בדומה ליחידות המגורים גם מערכת הכבישים מורמת כולה כ-5 מ' מעל הקרקע ונישאת על גבי פילוטיס. הקרקע כולה ניתנה להולכי הרגל.
מרכז העסקים שמהווה את הליבה ממוקם צפונית ליחידות המגורים ובנוי גורדי שחקים מפלדה וזכוכית. בין מגדל ומגדל קיים מרחק של 400 מ'. כל גורד שחקים מספק עבודה לכ-3200 עובדים.
ברובו עסק מניפסט העיר הקורנת במתן שירותים וסיפוק צרכי התושבים. כדוגמא לכך כל מבנה יחידת מגורים היה מצויד באזור הסעדה וכביסה אשר היה מספק שירותים על בסיס יומי לכל משפחה. הזמן הפנוי ששירות זה מייצר עבור כל אזרח יכול לשמש אותו כזמן לפנאי, תחביבים שונים ועשיית שימוש באזורים הירוקים ומתקני ואזורי הספורט שהעיר מספקת בנדיבות. על גגות יחידות המגורים קיימות גינות לגידולים עצמאיים של התושבים. לכל יחידה מעון וגן בו מועסקים אנשי מקצוע אשר מטפלים בילדי הדיירים. יום העבודה מצומצם ל-5 שעות יומיות וזאת בכדי למנוע ייצור יתר.
לה קורביזיה גינה את רעיון עיר הגנים האופקית – הפרברים, בשל הזמן שבוזבז בהגעה אל העיר. בגלל אופיה המופרד והקומפקטי של התחבורה בעיר הקורנת היה עליה לנוע במהירות ויעילות. זמן ההגעה אל העיר הוא משתנה שנעלם תודות לרחובות הורטיקאליים ומערכת התחבורה היעילה.
לה קורביזיה כינה את העיר הקורנת – העיר האוטופית החדשה – עיר הגנים הורטיקאלית.
תכנית זו כקודמתה לא אומצה ע"י החברה ומנהיגיה.
לה קורביזיה מתעלם מסגולותיה של העיר ההיסטורית למשל קנה המידה האנושי בו בנויה העיר. העיר החדשה אינה בנויה לקנה מידה אנושי. למרות רצון לה קורביזיה להחזיר את העיר לאנשים הוא עושה את ההיפך מבחינת קנה המידה של המבנים, הכבישים וכו'.
אחת מבעיותיה הגדולות של התכנית היא היותה סיסטמתית ומחושבת. לה קורביזיה, כביכול נותן לאזרח את החופש האינדיבידואלי האולטימטיבי אך בעצם מכניס את האדם למסגרת בתוכה יש לו דרכי פעולה מועטות והחופש היחידי שניתן לו הוא הבחירה בין דרכי הפעולה אותן מתווה לה קורביזיה. לאדם חופש לפעול בתוך המסגרת אך לא לבחור. ולכן אין זו חירות אמיתית.

Archigram 1961 – 1974

2008-02-24T07:53:00.001-08:00

Archigram 1961 – 1974

ARCHItecture… teleGRAM

הארכיגראם הייתה קבוצה של שישה אדריכלים צעירים: פיטר קוק, מייק ווב, דניס קרומפטון,רון הרון, וורן צ'ולק ודיוויד גרין. כולם בוגרים טריים אשר החליטו להקים צעקה כנגד הממסד האדריכלי השמרני בלונדון. לטענתם, הזמן עמד מלכת בכל אשר נוגע לאדריכלות הלונדונית. כל אותן שינויים מהפכניים שהתחוללו אותה תקופה (שנות ה-60) לא קיבלו שום ביטוי אדריכלי. בעוד שבאותה תקופה קמו להקות מהפכניות; Beatles, Pink Floyd, התחוללו שינויים חברתיים מהפכניים; JFK נבחר לנשיא, דור ההיפים, והתחוללו פריצות דרך טכנולוגיות מדהימות; האדם הראשון בחלל, לוויין חיזוי האוויר הראשון. האדריכלות בלונדון דרכה במקומה עם אותה הגישה האירופאית השמרנית, מלאת הלכות ונימוסים אך חסרת תעוזה ואומץ. הם טענו כי אותה ארכיטקטורה שהתיימרה להיות מודרנית, למעשה בגדה בכל ערכי המודרניזם והפכה למסודרת, נקייה ומשעממת. המודרניזם האמיתי צריך ל'חגוג' את המודרני, את החדש. בניגוד לרב תנועות האומנים שקדמו לארכיגראם, לזו לא היה מניפסט נוקשה מלא ערכים, אלא התאפיינו ברוח אופטימית וגישה קלילה לארכיטקטורה.
Reyner Banham הילל את הארכיגראמים כחלוצי ה- Pop-Architecture. האדריכלות והאימאג'ים שייצרו נראו כולם עתידניים ומאוד טכנולוגיים ושאבו השראה רבה מתרבות הפופ של אותה התקופה. כל דבר שייצרו אופיין בגישה פרו-צרכנית. הארכיגראמים האמינו כי שילוב מוצלח של שינוי חברתי וקדמה טכנולוגית יולידו ארכיטקטורה יותר אנושית שתתאים עצמה לחיי העכשיו, להווה.
בכישרון רב הם ציירו עתיד שחוגג את עידן המכונה במלוא תפארתו, ועשו זאת בהומור רב. בשנת 1961 פורסם מגזין "האמייזינג ארכיגראם" הראשון. מגזין זה מכר כ-300 עותקים, בעיקר לסטודנטים. רב האדירכלים והסגל האקדמי התייחסו למגזין זה כבדיחה של מספר סטודנטים, שבסופה תמות מוות טבעי. אך הארכיגראמים המשיכו ובשנת 1962 יצא לאור "האמייזינג ארכיגראם" השני כאשר בסוף שנות ה-60 הופץ המגזין באלפי עותקים.

בשנת 1963 התבקשו להעלות תצוגה במכון האומנות העכשיות בלונדון. את התצוגה הובילה ה"Living City" - העיר החיה. העיר כאורגניזם חי ונייד המתפתח וגודל. העיר היא לא עוד אוסף של מבנים, אלא אמצעי להשגת חירותו של האדם. העיר משתמשת בטכנולוגיות על מנת לספק את כל צרכי אזרחיה ולהעצימם לבחור בחירה חופשית איך לחיות את חייהם. הארכיגראמים טענו כי בכוחה של אדריכלות המבוססת על מוביליות לשחרר את רוחו של האדם.
שני פרויקטים מבטאים באופן מלא את גישת הארכיגראמים לארכיטקטורה. גישה המאפשרת חופש ונוחות מקסימאליים וכמובן "It's all done for giggle… Designing for pleasure" Reyner Banham)).

Walking City, 1964 – Ron Herron
דימוי העתיד כחופשי וחסר גבולות, בו סגנון החיים הוא נוודי. המוביליות והניידות מובילות את החברה הגלובלית והופכות אותה לשוק מידע גלובלי. סגנון החיים האורבני הוא מהיר ומבוסס על חברה מפותחת טכנולוגית. בחברה זו לא קיים הצורך להקשר למקום אחד ולהישאר בו. המבנים בעתיד האוטופי הטכנולוגי מהלכים על פני האדמה והים ולהם היכולת להתחבר לתשתיות ורשתות מידע המקומות שונים על מנת לספק את צרכי ורצונות הצרכנים, האזרחים.

Plug-In City, 1964 – Warren Chalk, Peter Cook & Dennis Crompton
ה'פלאג-אין סיטי' הינה אחת המגה סטרוקטורות הראשונות שתכננו הארכיגראמים. הפרויקט שילב רעיונות של ניתוב תנועה, מידע ומערכות תמיכה ושירות, הכל בתוך סביבה אורבנית אשר בתוכה אנשים חיים, עובדים ומתנהלים. העיר עצמה הינה מגה סטרוקטורה של תשתיות אליה ניתן פשוט 'להתחבר' או 'לרכב'. על מערכת זו מורכבים מודולים של מגורים או מסחר באמצעות עגורנים ענקיים. כל מודול יכול להתחלף בכל רגע נתון במודול אחר, חדש יותר, או להחליף את מיקומו במערכת. החלל האורבני הופך דינמי. העיר עצמה היא במצב תמידי של השתנות.

מקורות
Sadler, Simon (2005), Archigram – Architecture without architecture, MIT press

Cook, Peter (1972), Archigram, Studio Vista

Burns, Jim (1972), Archigram – New Design Futures, Academy Editions