Archigram 1961 – 1974
ARCHItecture… teleGRAM
הארכיגראם הייתה קבוצה של שישה אדריכלים צעירים: פיטר קוק, מייק ווב, דניס קרומפטון,רון הרון, וורן צ'ולק ודיוויד גרין. כולם בוגרים טריים אשר החליטו להקים צעקה כנגד הממסד האדריכלי השמרני בלונדון. לטענתם, הזמן עמד מלכת בכל אשר נוגע לאדריכלות הלונדונית. כל אותן שינויים מהפכניים שהתחוללו אותה תקופה (שנות ה-60) לא קיבלו שום ביטוי אדריכלי. בעוד שבאותה תקופה קמו להקות מהפכניות; Beatles, Pink Floyd, התחוללו שינויים חברתיים מהפכניים; JFK נבחר לנשיא, דור ההיפים, והתחוללו פריצות דרך טכנולוגיות מדהימות; האדם הראשון בחלל, לוויין חיזוי האוויר הראשון. האדריכלות בלונדון דרכה במקומה עם אותה הגישה האירופאית השמרנית, מלאת הלכות ונימוסים אך חסרת תעוזה ואומץ. הם טענו כי אותה ארכיטקטורה שהתיימרה להיות מודרנית, למעשה בגדה בכל ערכי המודרניזם והפכה למסודרת, נקייה ומשעממת. המודרניזם האמיתי צריך ל'חגוג' את המודרני, את החדש. בניגוד לרב תנועות האומנים שקדמו לארכיגראם, לזו לא היה מניפסט נוקשה מלא ערכים, אלא התאפיינו ברוח אופטימית וגישה קלילה לארכיטקטורה.
Reyner Banham הילל את הארכיגראמים כחלוצי ה- Pop-Architecture. האדריכלות והאימאג'ים שייצרו נראו כולם עתידניים ומאוד טכנולוגיים ושאבו השראה רבה מתרבות הפופ של אותה התקופה. כל דבר שייצרו אופיין בגישה פרו-צרכנית. הארכיגראמים האמינו כי שילוב מוצלח של שינוי חברתי וקדמה טכנולוגית יולידו ארכיטקטורה יותר אנושית שתתאים עצמה לחיי העכשיו, להווה.
בכישרון רב הם ציירו עתיד שחוגג את עידן המכונה במלוא תפארתו, ועשו זאת בהומור רב. בשנת 1961 פורסם מגזין "האמייזינג ארכיגראם" הראשון. מגזין זה מכר כ-300 עותקים, בעיקר לסטודנטים. רב האדירכלים והסגל האקדמי התייחסו למגזין זה כבדיחה של מספר סטודנטים, שבסופה תמות מוות טבעי. אך הארכיגראמים המשיכו ובשנת 1962 יצא לאור "האמייזינג ארכיגראם" השני כאשר בסוף שנות ה-60 הופץ המגזין באלפי עותקים.
בשנת 1963 התבקשו להעלות תצוגה במכון האומנות העכשיות בלונדון. את התצוגה הובילה ה"Living City" - העיר החיה. העיר כאורגניזם חי ונייד המתפתח וגודל. העיר היא לא עוד אוסף של מבנים, אלא אמצעי להשגת חירותו של האדם. העיר משתמשת בטכנולוגיות על מנת לספק את כל צרכי אזרחיה ולהעצימם לבחור בחירה חופשית איך לחיות את חייהם. הארכיגראמים טענו כי בכוחה של אדריכלות המבוססת על מוביליות לשחרר את רוחו של האדם.
שני פרויקטים מבטאים באופן מלא את גישת הארכיגראמים לארכיטקטורה. גישה המאפשרת חופש ונוחות מקסימאליים וכמובן "It's all done for giggle… Designing for pleasure" Reyner Banham)).
Walking City, 1964 – Ron Herron
דימוי העתיד כחופשי וחסר גבולות, בו סגנון החיים הוא נוודי. המוביליות והניידות מובילות את החברה הגלובלית והופכות אותה לשוק מידע גלובלי. סגנון החיים האורבני הוא מהיר ומבוסס על חברה מפותחת טכנולוגית. בחברה זו לא קיים הצורך להקשר למקום אחד ולהישאר בו. המבנים בעתיד האוטופי הטכנולוגי מהלכים על פני האדמה והים ולהם היכולת להתחבר לתשתיות ורשתות מידע המקומות שונים על מנת לספק את צרכי ורצונות הצרכנים, האזרחים.
Plug-In City, 1964 – Warren Chalk, Peter Cook & Dennis Crompton
ה'פלאג-אין סיטי' הינה אחת המגה סטרוקטורות הראשונות שתכננו הארכיגראמים. הפרויקט שילב רעיונות של ניתוב תנועה, מידע ומערכות תמיכה ושירות, הכל בתוך סביבה אורבנית אשר בתוכה אנשים חיים, עובדים ומתנהלים. העיר עצמה הינה מגה סטרוקטורה של תשתיות אליה ניתן פשוט 'להתחבר' או 'לרכב'. על מערכת זו מורכבים מודולים של מגורים או מסחר באמצעות עגורנים ענקיים. כל מודול יכול להתחלף בכל רגע נתון במודול אחר, חדש יותר, או להחליף את מיקומו במערכת. החלל האורבני הופך דינמי. העיר עצמה היא במצב תמידי של השתנות.
Reyner Banham הילל את הארכיגראמים כחלוצי ה- Pop-Architecture. האדריכלות והאימאג'ים שייצרו נראו כולם עתידניים ומאוד טכנולוגיים ושאבו השראה רבה מתרבות הפופ של אותה התקופה. כל דבר שייצרו אופיין בגישה פרו-צרכנית. הארכיגראמים האמינו כי שילוב מוצלח של שינוי חברתי וקדמה טכנולוגית יולידו ארכיטקטורה יותר אנושית שתתאים עצמה לחיי העכשיו, להווה.
בכישרון רב הם ציירו עתיד שחוגג את עידן המכונה במלוא תפארתו, ועשו זאת בהומור רב. בשנת 1961 פורסם מגזין "האמייזינג ארכיגראם" הראשון. מגזין זה מכר כ-300 עותקים, בעיקר לסטודנטים. רב האדירכלים והסגל האקדמי התייחסו למגזין זה כבדיחה של מספר סטודנטים, שבסופה תמות מוות טבעי. אך הארכיגראמים המשיכו ובשנת 1962 יצא לאור "האמייזינג ארכיגראם" השני כאשר בסוף שנות ה-60 הופץ המגזין באלפי עותקים.
בשנת 1963 התבקשו להעלות תצוגה במכון האומנות העכשיות בלונדון. את התצוגה הובילה ה"Living City" - העיר החיה. העיר כאורגניזם חי ונייד המתפתח וגודל. העיר היא לא עוד אוסף של מבנים, אלא אמצעי להשגת חירותו של האדם. העיר משתמשת בטכנולוגיות על מנת לספק את כל צרכי אזרחיה ולהעצימם לבחור בחירה חופשית איך לחיות את חייהם. הארכיגראמים טענו כי בכוחה של אדריכלות המבוססת על מוביליות לשחרר את רוחו של האדם.
שני פרויקטים מבטאים באופן מלא את גישת הארכיגראמים לארכיטקטורה. גישה המאפשרת חופש ונוחות מקסימאליים וכמובן "It's all done for giggle… Designing for pleasure" Reyner Banham)).
Walking City, 1964 – Ron Herron
דימוי העתיד כחופשי וחסר גבולות, בו סגנון החיים הוא נוודי. המוביליות והניידות מובילות את החברה הגלובלית והופכות אותה לשוק מידע גלובלי. סגנון החיים האורבני הוא מהיר ומבוסס על חברה מפותחת טכנולוגית. בחברה זו לא קיים הצורך להקשר למקום אחד ולהישאר בו. המבנים בעתיד האוטופי הטכנולוגי מהלכים על פני האדמה והים ולהם היכולת להתחבר לתשתיות ורשתות מידע המקומות שונים על מנת לספק את צרכי ורצונות הצרכנים, האזרחים.
Plug-In City, 1964 – Warren Chalk, Peter Cook & Dennis Crompton
ה'פלאג-אין סיטי' הינה אחת המגה סטרוקטורות הראשונות שתכננו הארכיגראמים. הפרויקט שילב רעיונות של ניתוב תנועה, מידע ומערכות תמיכה ושירות, הכל בתוך סביבה אורבנית אשר בתוכה אנשים חיים, עובדים ומתנהלים. העיר עצמה הינה מגה סטרוקטורה של תשתיות אליה ניתן פשוט 'להתחבר' או 'לרכב'. על מערכת זו מורכבים מודולים של מגורים או מסחר באמצעות עגורנים ענקיים. כל מודול יכול להתחלף בכל רגע נתון במודול אחר, חדש יותר, או להחליף את מיקומו במערכת. החלל האורבני הופך דינמי. העיר עצמה היא במצב תמידי של השתנות.
מקורות
Sadler, Simon (2005), Archigram – Architecture without architecture, MIT press
Sadler, Simon (2005), Archigram – Architecture without architecture, MIT press
Cook, Peter (1972), Archigram, Studio Vista
Burns, Jim (1972), Archigram – New Design Futures, Academy Editions
