העיר של סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 הינה בתהליך מתמיד של שינוי. המהפכה התעשייתית הביאה לנהירה המונית של פועלים אל העיר והמכונית כבשה את רחובות העיר. אותו מרקם של העיר ההיסטורית אינו עומד בדרישות המציאות. תנאי המחייה בעיר יורדים והצפיפות הולכת וגדלה.
לה קורביזיה מנסה על ידי תכנון העיר האוטופית להביא לפתרון תחלואיה של העיר. סדר חדש של העיר ייצר סדר חדש לחברה ובכך ייעל אותה ויביא למצב של הרמוניה. העיר ההיסטורית אינה מספקת עוד את צרכי התושבים ובכדי לעשות זאת יש לייצר עיר מודרנית חדשה.
בשנת 1922 הציג לה קורביזיה את תכניתו "the contemporary city" – עבור 3 מיליון תושבים. העיר כולה חולקה ע"י גריד, כאשר ה'קישוט' המרכזי, העיקרי של התכנית היו גורדי השחקים שהתנשאו לגובה של 60 קומות. תכנית גורדי השחקים הייתה דמוית צלב והחומרים מהם היו אמורים להבנות הינם פלדה וזכוכית. אזור גורדי השחקים אכלס הן את המשרדים והן את המגורים עבור התושבים העשירים - האליטה. המבנים מוקמו בתוך מה שנראה כפארק – אזור ירוק גדול כאשר במרכזם עמד מרכז תחבורה גדול אשר כלל, במפלסים שונים, תחנות אוטובוסים ורכבות וצמתים של כבישים מהירים. מעל כל אלו מוקם שדה תעופה. היה זה ליבה של העיר והמוח גם יחד. המקום בו המהירות שלטה היה המקום בו היה החופש לסחור, לקנות, להיות. מתוך מרכז זה נוהלה העיר כולה. תושבי המרכז היו התעשיינים אשר התוו את חיי הייצור בעיר ובכך ניהלו אותה. העיר למעשה התנהלה כמפעל לכל דבר.
לה קורביזיה הפריד את תנועת הולכי הרגל מתנועת הרכבים. בעיר האוטופית החדשה הוא הילל את הרכב כאמצעי תחבורה.
במרחק מגורדי השחקים היו ממוקמים מבני מגורים עבור הפועלים. מבני המגורים היו מרובי קומות ובצורת זיג-זג. הם 'הונחו' בתוך רקע ירוק והיו רחוקים מהרחוב.
בתכניתו העיר ההיסטורית נהרסה לטובת העיר החדשה והסדר החדש. העיר ההיסטורית אינה טובה יותר וצריכה לפנות מקום לטובת העיר המודרנית – העיר האוטופית שיש ביכולתה לספק את צרכי התושבים.
לה קורביזיה בנה את התכנית על ערכים של יעילות וחסכון, ערכים של קפיטאליזם שיביאו לסדר חדש בחברה. הוא האמין כי אותם ערכים יהפכו את החברה לסביבה יעילה עם סטנדרטים גבוהים יותר לחיים ומגורים בכל המישורים הסוציו-כלכליים. תכנית זו נתקלה בביקורת גדולה מצד פוליטיקאים ותעשיינים למרות אהדתם לערכי הקפיטאליזם שהם יסודות התכנית. למרות הביקורת שספגה התכנית, היא עוררה דיון בנוגע להתמודדות עם התנאים הצפופים והמלוכלכים שהיו מנת חלקה של העיר.
בשנות ה-30 מצטרף לה קורביזיה לתנועות הסינדיקציות. תנועות אלו למעשה היו ארגוני העובדים אשר נציגיהם במועצה הארצית קיבלו החלטות בנוגע לוויסות התוצר התעשייתי ותנאי העובדים. מטרתם הייתה להביא לשיפור בתנאי העובדים ובכך ליצר פתרון לחלק מבעיות העיר. לה קורביזיה ראה בסינדיקציה את הקפיטליזם ולכן היוותה סדר והרמוניה שיביאו לייעול חברתי ותעשייתי.
באותה התקופה הרחיב לה קורביזיה את רעיונותיו האורבנים ויצר את תכנית העיר הקורנת (1935). ההבדל המשמעותי ביותר בין שתי התכניות הוא נטישת הריבוד החברתי לטובת נוחות היחידה המשפחתית. מגורים ניתנים בהתבסס על גודל המשפחה ולא על פי מעמד סוציו-כלכלי. התכנית מהללת את החירות והכבוד לפועלים.
התכנית דומה מאוד לקודמתה (The contemporary city) וגם היא מנקה לחלוטין את העיר ההיסטורית ונופיה ובונה מחדש את העיר כמודל ליעילות תעשייתית מודרנית. בעיר הקורנת לעומת קודמתה, החיים האורבנים סובבים סביב יחידת המגורים.
אותן יחידות היו עבור כלל האוכלוסייה והתבססו על צרכי כל משפחה אינדיבידואלית. כניסת אור שמש ואוויר היו כחלק מעיצוב כל דירה. כל מבנה – יחידת מגורים, התנשא לגובה של כ- 50 מ' ואכלס כ- 2700 תושבים (לכל תושב – 14 מ"ר). כל מבנה בנוי על עמודים – פילוטיס, כ-5 מ' מעל הקרקע. לה קורביזיה שחרר את הקרקע לטובת התושבים והטבע. בתוך יחידות המגורים. בתוך מבני יחידות המגורים, יצר לה קורביזיה רחובות ורטיקאליים וגשרים בין יחידות שונות. כל זאת מעל הקרקע על מנת לשחררה.
בדומה ליחידות המגורים גם מערכת הכבישים מורמת כולה כ-5 מ' מעל הקרקע ונישאת על גבי פילוטיס. הקרקע כולה ניתנה להולכי הרגל.
מרכז העסקים שמהווה את הליבה ממוקם צפונית ליחידות המגורים ובנוי גורדי שחקים מפלדה וזכוכית. בין מגדל ומגדל קיים מרחק של 400 מ'. כל גורד שחקים מספק עבודה לכ-3200 עובדים.
ברובו עסק מניפסט העיר הקורנת במתן שירותים וסיפוק צרכי התושבים. כדוגמא לכך כל מבנה יחידת מגורים היה מצויד באזור הסעדה וכביסה אשר היה מספק שירותים על בסיס יומי לכל משפחה. הזמן הפנוי ששירות זה מייצר עבור כל אזרח יכול לשמש אותו כזמן לפנאי, תחביבים שונים ועשיית שימוש באזורים הירוקים ומתקני ואזורי הספורט שהעיר מספקת בנדיבות. על גגות יחידות המגורים קיימות גינות לגידולים עצמאיים של התושבים. לכל יחידה מעון וגן בו מועסקים אנשי מקצוע אשר מטפלים בילדי הדיירים. יום העבודה מצומצם ל-5 שעות יומיות וזאת בכדי למנוע ייצור יתר.
לה קורביזיה גינה את רעיון עיר הגנים האופקית – הפרברים, בשל הזמן שבוזבז בהגעה אל העיר. בגלל אופיה המופרד והקומפקטי של התחבורה בעיר הקורנת היה עליה לנוע במהירות ויעילות. זמן ההגעה אל העיר הוא משתנה שנעלם תודות לרחובות הורטיקאליים ומערכת התחבורה היעילה.
לה קורביזיה כינה את העיר הקורנת – העיר האוטופית החדשה – עיר הגנים הורטיקאלית.
תכנית זו כקודמתה לא אומצה ע"י החברה ומנהיגיה.
לה קורביזיה מתעלם מסגולותיה של העיר ההיסטורית למשל קנה המידה האנושי בו בנויה העיר. העיר החדשה אינה בנויה לקנה מידה אנושי. למרות רצון לה קורביזיה להחזיר את העיר לאנשים הוא עושה את ההיפך מבחינת קנה המידה של המבנים, הכבישים וכו'.
אחת מבעיותיה הגדולות של התכנית היא היותה סיסטמתית ומחושבת. לה קורביזיה, כביכול נותן לאזרח את החופש האינדיבידואלי האולטימטיבי אך בעצם מכניס את האדם למסגרת בתוכה יש לו דרכי פעולה מועטות והחופש היחידי שניתן לו הוא הבחירה בין דרכי הפעולה אותן מתווה לה קורביזיה. לאדם חופש לפעול בתוך המסגרת אך לא לבחור. ולכן אין זו חירות אמיתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה